החלטה בתיק ע"א 002877/03

לפני מסמך נושא כותרת " תשובת המערערת לתגובת המשיבים להודעה ובקשה להארכת מועד" שהתקבל ביום 21.4.05 (להלן:- " הבקשה דנן").

1.            הרקע:

(א)        ביום 28.3.05 במהלך הדיון המקדמי שנערך בערעור דנן, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין.

בסעיף י' להסכמה נקבע כדלקמן:

" לכל אחד מב"כ הצדדים ניתנת האפשרות להודיע לבית משפט תוך 14 יום על אי הסכמת מרשו ובמקרה כזה יבוטל פסק-הדין והערעורים ייקבעו לשמיעה."

(ב)        ביום 12.4.05 התקבלה הודעה על-ידי המערערת שהפשרה שהוצעה בדיון לא אושרה על ידה ולפיכך התבקש בית-המשפט לקבוע את הערעורים לשמיעה.

            ביום 20.4.05 התקבלה תגובת המשיבים להודעה מטעם המערערת, בה הודיעו המשיבים שהם מתנגדים לקביעת הערעורים לשמיעה בשל האיחור בהגשת ההודעה.

            ביום 21.4.05 התקבלה הבקשה דנן בה מבקשת המבקשת לדחות את תגובת המשיבים ולקבל את הודעתה, ולחילופין, מבקשת ארכה בת יום אחד להגשת ההודעה מטעמה. הבקשה לא נתמכה בתצהיר.

            באותו יום ניתנה החלטה לזמן את הצדדים ליום 31.5.05 בשעה 09:00.

ביום 11.5.05 התקבלה תגובת המשיבים לבקשת המערערת להארכת מועד.

(ג)         בדיון שהתקיים ביום 31.5.05 לא קיבל ב"כ המשיב את הצעת בית-המשפט שלפיה המועד להודעת הביטול יוארך ביום וטען שעל פי ההלכה הפסוקה במקרה שכזה יש להגיש תובענה נפרדת להארכת מועד.

2.            טענות המבקשת

(א)        המערערת טוענת בבקשה, שכאמור לא נתמכה בתצהיר, שעקב טעות משרדית (מניין בטעות של חודש מרץ כ-30 יום) נשלחה ההודעה לבית-המשפט באיחור של יום ושעד להגשת תגובת המשיבים היא לא היתה מודעת לכך שההודעה הוגשה באיחור ולכן אף לא ציינה זאת בגוף ההודעה.

(ב)        לטענתה, מוסמך בית-המשפט להאריך את המועד ואין מניעה מלעשות כן, זאת מהטעמים הבאים:

(אא)      מבחינה מהותית, האיחור בהגשת ההודעה לא גרם לנזק שכן המשיב 1 קיבל הודעה טלפונית על כך שהמערערת לא אישרה את הפשרה לפני  שעברו 14 הימים ולכן אינו יכול לטעון להסתמכות.

            אף מבחינת מאזן הנוחות, טוענת המערערת, שמחד גיסא למשיב לא נגרם כל נזק מהאיחור, הן נוכח ההודעה הטלפונית והן עקב כך שלא שינה מצבו לרעה; ומאידך גיסא, אי קבלת ההודעה תגרום לה נזק רב, שכן יכפה עליה הסכם פשרה שאינה מסכימה לו.

(בב)      מבחינה פרוצדורלית, מדובר באיחור קל שנבע מטעות משרדית במנין הימים והוא אינו מצדיק את הסנקציה החריפה של כפיית הסכם הפשרה על המערערת.

(גג)        לבסוף טוענת המערערת שהגשת התגובה להודעה מהווה שימוש שלא בתום לב בהליכי משפט.

3.            טענות המשיבים

(א)        המשיבים טוענים שעל המערערת היה להגיש תצהיר בצירוף לבקשתה להארכת מועד שיתמוך הן בטענתה לגבי הטעות המשרדית והן בטענתה שב"כ המערערת הודיע בטלפון למשיב 1, בטרם חלוף 14 הימים, שהמערערת לא אישרה את הסכם הפשרה.

כן טוענים המשיבים, שלא קיבלו הודעה כאמור, וכי רק ביום 19.4.05, המועד בו הומצאה ההודעה במשרד ב"כ המשיבים, נודע להם שהמערערת לא אישרה את ההסכם.